חיוך אחד גדול נשאר לי חרוט כל כך חזק בראש.
עכשיו החיוך הזה מסתכל עלי ופתאום הוא כבר לא כל כך מחייך.
פתאום לחיוך הזה יש שאלות ובעיות, הוא לא בדיוק מבין הכל,
הוא כבר לא ממש מחייך.
שגיא, אני כועסת, כועסת עליך עם כל האהבה והזכרונות הטובים ממך,
כועסת שעשית זאת ואני לא היחידה שכועסת.
אני כועסת ואני לא מבינה, לא מבינה מה חשבת? מה עלה בראשך?
למה חשבת שפתרון כזה יעזור לך?
אני שואלת את עצמי אם עכשיו אתה מרגיש טוב, אבל עכשיו אתה לא מרגיש יותר,
עכשיו השארת את הרגשות לאנשים שאהבו אותך והיו מסביבך.
שגיא אולי אם היית רואה את החברים שלך מהבית ומהצבא,
בוכים כל כך, המומים, רוצים אותך בחזרה
אולי אם היית רואה את אמא שלך, את המשפחה
אז היית מבין...
זהר כהן
מש"קית חינוך