שלומי שלי,
שוב אני מוצאת עצמי קוראת לך: שלומי,
ואני תוהה - האם באמת הלכת בלי שוב.
ואתה - דוד בן 36, שכבר ארבע שנים ניבט אלי מתוך האבן.
דוד - שרצה כל כך הרבה,
והספיק כה מעט.
דוד שאף פעם לא כעס...
דוד רגיש ומקרין חום,
עיניים צוחקות וחיוך כובש,
שיודע לבטל גם עצב אם יש.
דוד - שאיתו אהבתי בטבע לבלות,
וכעת נותרו לי ממנו רק זיכרונות.
דוד, שחבריו הפכו להורים בוגרים,
אך הוא, לנצח ישאר הדוד המקסים שלי.