שלומי,
השנים חולפות, עדיין מתמלאות העיניים, והגרון נחנק...
לא השלמתי מעולם, וכי איך אפשר בכלל להשלים עם דבר נורא כזה?
כל כך פתאומי, כל כך לא הוגן.
להזכירך שלומי שהיה לך בתחילת החודש יום הולדת ושבכל שנה ושנה נאספים כולנו בגבעה כדי לחגוג שוב אתך בעצב, כמו לילד שאינו נפרד מאתנו, אך גם לא יכול לגדול.
בדמיון פרוע רצה בי מחשבה לעתים מה היה קורה לו היית כאן איתנו?
אנחנו באים לכאן באופן קבוע לבקר אותך במשך השנה במקום בו אתה נמצא, אך בליבנו שלומי יקר, אתה חקוק כל השנה.
יש רגעים שנזכרים בך!
יש רגעים שבוכים עליך!
יש רגעים שצוחקים בגללך!
יש רגעים שמדברים אתך!
למרות השנים נותרים הגעגועים, והכאב לעיתים קשה. קשה כל כך להיפרד מאדם אהוב לנצח...
קשה שבעתיים להתנתק פתאום, לעולם מבלי להיפרד. מבלי לומר אפילו שלום.
אוהבת, האחיינית שלך - יובל.