רס"ר שלמה בוכריס ז"ל

שרה, רפי, משפחת בוכריס יקרה.
עד לפני שנה נהגנו לציין יום זה בבית הספר, בטקס בו היינו מזכירים את מספרם הרב של הנופלים, מתייחדים עם כאבן של המשפחות ומנסים ולו ליום אחד להיות, להרגיש, לזכור ולא לשכוח.
בשנה שעברה נזקפה לזכותנו הזכות להכירכם ולהיות חלק מאבלכם הפרטי. יום מצמרר זה שתמיד לא קל להתמודדות, קיבל משמעות אחרת, האבל הקולקטיבי הפך להיות עבורנו משהו מוחשי הרבה יותר - המוות של שלומי.
נתתם לנו אפשרות להכיר דרככם את שלומי. אנו שומעים מכם סיפורים, לומדים על החיים ושואבים מכם כוחות. מסיפורכם אנו למדים על שלומי שאהב את החיים, טייל בארץ ובעולם ובילה עם חבריו הרבים. שלומי שהיה בן, אח ודוד למופת וכאשר נקרא להגן על המולדת עשה זאת ללא מורא.
לצערנו, לא זכינו להכיר את שלומי, אך אנו בטוחים כי דמותו היא השתקפות דמותכם. עבורנו אתם סמל לאהבת הארץ והמולדת, אהבת האדם, קבלת האחר באשר הוא ונתינה עד אין קץ, תוך שמירה על צניעות, ענווה ואצילות.
נמשיך לבוא אל הגבעה, לעזור בתחזוקה, לשבת ולשמוע סיפורים על שלומי, הצבא, המולדת והעבודה.

בתודה,

בית ספר עמית - התלמידים והצוות.