בשנות ה-50 עלינו ארצה מעירק בעליית יהודי בבל שהיתה אחת העליות הגדולות ביותר. יהושע בעלי היה למשפחה בת 7 ילדים ואני, בת שבע, למשפחה בת 4 ילדים. עלינו ארצה כזוג צעיר עם ציפיות גדולות להקים בית ומשפחה בארץ ישראל שכל כך אהבנו.
גרנו במשך 4 שנים במעברה בעמק יזרעאל ונולדו לנו שתי בנות, עליזה ואילנה. באותם ימים אמצעי המחיה לא היו טובים אך השמחה בלב היתה מאוד גדולה.
בתאריך 27.12.53 התגייס יהושע בעלי למשמר הגבול, הוא היה ציוני בנשמתו ואהב מאוד את המדינה, אך לצערנו הרב נהרג בהתקלות עם מחבלים על יד ג'נין בה' באייר 1955, נפל בגיל צעיר מאוד. בן 22 במותו. מאז חיי השתנו. גידלתי את בנותי לבד, במשך השנים נולדו לנו 5 נכדים מקסימים שמהם לא הספיק להנות. ולא הספיק להנות מיופיה של ארצנו הנהדרת ולא לראות את התפתחותה הנהדרת והמדהימה. הוא תמיד היה אומר, אם כולם לא ישרתו בצבא אז מי ישמור על המדינה. בכל ליבו נלחם לשרת את המדינה. טוב למות בעד ארצנו.
בתי עליזה הבכורה לקחה את המצב קשה ועד היום היא לא התחתנה כי היא גדלה עם אובדן קשה ועם אזכרות והרבה עצב. ילדותה עברה במרירות ועצב רב. על בעלי אני יכולה לומר שאכן יש אנשים כמו האיש ההוא כמו יוסף טרומפלדור.
הנכדים שואלים כל הזמן שאלות ואומרים: היה לנו סבא גיבור, חבל שלא הספקנו להכיר אותו.