אלבום תמונות
לילה. אני שומע קריאה מהחלון: דני, רד מהר למטה". אני שואל: מה קרה? עונים לי: רד מהר". אני יורד ושוב שואל: קובי מה קרה? והוא ענה לי כשראשו מורכן: "יוסי נהרג.
כמובן שלא האמנתי ואמרתי: חבר'ה, די זה לא נושא לצחוק. מה קרה לכם. אך הוא אמר והוסיף: אני לא צוחק. הוא הרים את ראשו, הבטתי בפניו דמעות הלכו וגברו. מאותו רגע דמותו ניצבה מול עיני וזכרונות רחוקים עברו במוחי כמו בסרט נע כל אותו הערב.
התקדמתי לכבר ביתו והמחשבות לא הרפו ממני. למה, למה זה מגיע לו? דווקא הוא? חומד של בחור. אף פעם לא הזיק לאף אחד. איפה הצדק לעזאזל? איפה הצדק? איפה הצדק?
אני צופה מהרחוב לעבר ביתו ורואה המון אנשים. אלוהים ישמור, זה נכון! אני מתקרב וכולם בוכים. מראה אחד מיוחד וכואב תפס את עיני. בכיה של אחות קטנה שבשארית כוחותיה האחרונים עדיין מסרבת להאמין ומשתדלת להעמיד את הנאספים על טעותם.
לאחר, בשעות הקטנות של הלילה, התקבצנו כל החברים ליד שער הבית. התיישבנו על המדרכה לאות אבל, נפלנו אחד לזרועות השני. דמעות זלגו כמים וקינות על קינות נשפכו.
הרוש דניאל,
בן כתתו, ביה"ס "אורט" עפולה,
חבר לשכונה