אלבום תמונות
והיום היינו שם, במקום הנורא מכל.
במקום בו נושקים השמיים לארץ
במקום בו נוגע שחור בלבן,
במקום בו נשק המוות לחייך.
וראינו את הסלעים החשופים המפוררים מאקלים המדבר-את סלעי היסוד השחורים ואת סלעי המשקע הלבנים.
ובדיוק במקום בו עוברים בצעד אחד חמש מאות מיליון שנים
עברת אתה מן ההוויה אל החידלון, מחייך הרגעיים הצעירים אל הנצח.
הר בהר נגע...
איש באיש נגע...
יש באין נגע.
ועברנו צעד אחר צעד את המסלול האחרון שלך בשביל העזים המתפתל, העולה ויורד על קו הרכס האפל משחור, ושמענו את נשימותיך הכבדות בריצה המהירה, וגם תחת כפות רגלינו להט ההר השחור.
האם חשת משהו תוך כדי ריצה?
האם ידעת שריצה קצרה זו היא תחילתה של הדרך הארוכה אל הנצח,
דרך שאין ממנה חזרה?
האם הצלחת לראות לאורך השביל הצר את נוף הקדומים הבראשיתי הנפרש לכל מלוא העין משני עבריו?
האם חששת ליפול, מתוך ערפול חושים ועייפות, לתהומות העורבים משני צידיו- כשלמעשה הלכת לקראת התהום הנוראה מכל, העמוקה מכל והאפלה מכל,
תהום שאין ממנה חזרה.
וראינו את האוכף הקטן, ממש על קו התפר בין שחור ללבן בו טיפלת בערן,
וראינו את המדרון חשוף השמש, הבוהק בלובן בו קרסת, נפלת ובו ניסו להחזיקך בחיים, להשאיר אותך איתנו,
לא לאבד אותך...
ולשווא...
אבא
6.8.92
דברים שנכתבו בעקבות ביקור ראשון של המשפחות עם מפקדי היחידה וחיילי הצוות באוכף בין הר שלמה להר יורם בו נפלו ירון וערן.